אחרי שלוש שנים, טסתי שוב ליפן

ברוכים הבאים לפוסט בו אחפור על החוויה שלי מיפן, ממנה חזרתי לפני שבוע לאחר שהייתי בה כמעט שבועיים. אזהרה: פוסט ארוך במיוחד. אבל תזכרו, אתם ביקשתם את זה!
הפעם האחרונה בה הייתי ביפן הייתה בנובמבר 2019. אז, הלכתי לצפות בהופעה החיה השלישית של סטארלייט – Starry Diamond. זו הייתה הפעם השניה שטסתי בשביל הופעה, וכן אפשר לומר שלגמרי התמכרתי. הייתי אמורה לטוס ליפן ממש מעט לאחר מכן שוב, באפריל 2020, לעוד הופעה של סטארלייט שכבר השגתי כרטיסים אליה. אבל… ובכן, כפי שאתם יודעים, הגיעה הקורונה והרסה לנו את החיים. ביפן המצב אפילו היה גרוע במיוחד – הם היו סגורים לתיירות זמן רב אחרי שפה בישראל חזרנו יחסית לשגרה – יפן נפתחה שוב רק באוקטובר האחרון!
את געגועיי ליפן לא יכולתי להכיל כבר הרבה מאוד זמן, אבל לא רציתי לטוס "סתם". כבר הייתי ביפן פעמיים בשביל טיולים וחוויות ספציפיות, וזה משהו שהוא כבר הרבה פחות חשוב לי לנסוע דווקא בשבילו. אז למה חיכיתי? לאירועים של סטארלייט, כמובן!
(אגב אם לא צפיתם בסטארלייט איך לכם שום זכות לקרוא את הפוסט הזה, לכו מכאן! סתם חח)
התכנון המקורי שלי היה ללכת לצפות במחזה השביעי של סטארלייט שהוא הרביעי שמתמקד בבנות סיישו (הדמויות הראשיות מהאנימה) ששמו הוא #4 Climax. אבל לאחר שכבר סגרתי טיסה והכל, הכריזו שבאותו סופ"ש בו הייתי אמורה לחזור הולך להתקיים אירוע נוסף של סטארלייט! הפעם היה מדובר בהופעה ולא במחזה, וזו הייתה לא פחות מהופעת סולו של בנות החטיבה של סיגפלד (דמויות שהוצגו במקור כדמויות משניות מאוד באחד המחזות, ומאז נוספו למשחק והספיקו לככב גם במחזה בו הן היו הדמויות הראשיות). שם ההופעה היה 0th. וכמובן שלא יכולתי לתת להזדמנות הזו לחמוק, אז פשוט הארכתי הכל – ונשארתי שבוע נוסף ביפן בשביל ללכת להופעה הזו!
אה כן, ואם זה לא היה ברור לכם עד עכשיו – טסתי לגמרי לבד.

עד כאן לפירוט על הרקע לטיסה שלי והמטרות העיקריות שלה. עכשיו קצת על מבנה הפוסט:
אני מתכננת לחלק אותו לכותרות, לפי "תקופות" שם, ולספר קצת מה קרה בכל "תקופה". חלק מהמילים יהיו קישורים לתמונות (תמונה אחת או רשימת תמונות) אליהן תוכלו להכנס אם תרצו. בפוסט לא אשים תמונות בכלל, כי זה סתם יסרבל אותו לדעתי. כמובן שיש הרבה יותר תמונות מאשר מלל שמייצג אותן ואני מאמינה שאת רובכם הרבה יותר מעניינות התמונות מאשר מה שיש לי להגיד אז… פשוט תוכלו ללחוץ על הלינקים אני מניחה חח…
בכל אופן, בואו נתחיל!

המסע הלוך והימים הראשונים

כמובן שליפן לא טסתי עם טיסה ישירה (כן אני יודעת שעכשיו יש כאלו. כשתכננתי את הטיול עדיין לא היה וגם אם היה כנראה שלא הייתי בוחרת באופציה הזו כי היא עם חברת תעופה גרועה פלוס הרבה יותר יקר, ברמה לא פרופורציונלית), והטיסה שלי מהארץ הייתה להונג קונג. בנמל התעופה הצצתי קצת בדיוטי פרי, והחלטתי לקנות לעצמי טלפון חדש. מחיפוש זריז הוא באמת היה שם משמעותית יותר זול מבתוך הארץ, וגם באמת הייתי צריכה טלפון חדש, אז… למה לא? רק לצערי הם לא יכלו לשמור לי אותו שם ושאקח אותו כשאחזור (כי הם לא שומרים דברים שעולים יותר מ-200 דולר משום מה???), לכן נאלצתי לקחת אותו איתי (ולפני שאתם שואלים, לא, לא השתמשתי בו עד שחזרתי לארץ והייתי יכולה לעשות את כל הסידורים של העברת הדברים מהטלפון הישן לחדש).
בטיסה עצמה יצא לי לשבת ליד החלון, וזה היה ממש נחמד, אשכרה ראיתי לא מעט נוף! מעבר לזה, מערכת הבידור של הטיסה הייתה הרבה יותר עשירה ממה שציפיתי. יש לי על הטלפון פרקים של המון אנימות שאני נורא אוהבת (סטארלייט, היביקה, סורה יורי מו, באקאנו…) וככה בדרך כלל אני מעבירה טיסות. אבל הפעם לא הייתי צריכה את זה. היה להם אפילו מלא דיסני! התחלתי בלצפות בסרט האנימה "ילדת מזג האוויר" בו לא צפיתי לפני והוא כמובן היה בתכנון שלי (סרט בינוני ממש). אחר כך עברתי ללילו וסטיץ', הנסיכה והצפרדע וזוטופיה (בדיבוב ליפנית! לכל סרטי דיסני היה דיבוב יפני באופציות זה היה ממש נחמד) וככה חלפה לה הטיסה.
בנמל התעופה בהונג קונג למזלי לא הייתי צריכה לחכות יותר מדי זמן. והטיסה משם ליפן כמובן הייתה הרבה יותר קצרה. הייתי עייפה פיצוצים, אז הצלחתי סוג של חצי-לישון את רובה, בשאר הזמן ראיתי שני פרקים של סטארלייט, ולבסוף נחתתי סוף סוף ביפן אהובתי.

לאחר נסיעה נוספת של כשעה באוטובוס, הגעתי למלון שלי. חשוב לי לציין שהמלון הזה נמצא ממש בתוך קניון שנקרא Sunshine City באיקבוקורו, אחת מהשכונות היותר ידועות בטוקיו (ואחת שבהחלט כל אוהב אנימה צריך להכיר, כי גם בה יש לא מעט חנויות אנימה בכלל כפי שתראו בהמשך). בנוסף לזה שהקניון הוא קניון (בעיקר חנויות בגדים חח), יש בו גם מין "אזור הופעות" קטן שכולל במה, מסך אחורי, וגישה לצפיה מכל ארבע הקומות של הקניון. תזכרו את זה.
כמובן שלא הלכתי לישון מיד כדי לא לסבול מג'טלג, אז התחלתי את הערב שלי בארוחת ערב – ראמן (בתור אחת שלא אוכלת אוכל של מטוסים, בשלב הזה די גוועתי ברעב כבר חח). לאחר מכן שמתי צעדיי לכיוון חנות מאוד מסויימת שנמצאת בקרבת מקום – חנות Bushiroad בבניין Mixa, שמהווה מין מיני-סניף של רשת חנויות מוצרי אנימה גדולה יותר בשם Gamers. הנה דוגמא לדברים של לאב לייב שהיו שם. זה נשמע סופר ספציפי, נכון? ובכן, מראש החלטתי ללון באיקבוקורו כי גם האולם בו היה עתיד להתרחש המחזה היה באיקבוקורו. ולכן הסניף הזה נבחר להיות אחד משני הסניפים שמכר מוצרים אקסלוסיביים של המחזה! בניגוד להופעות שהייתי בהם בעבר, במחזה לא מכרו שום דבר באולם עצמו (הניחוש שלי היא כי כמובן המחזה רץ על פני כמה ימים ולא רק יום אחד, בניגוד להופעה), ולכן הייתי צריכה לקנות את המוצרים האלו מהחנות הזו. באותו יום רק החלה המכירה של המוצרים, אז גם היה לי ממש מזל וכל מה שרציתי (למעט פריט אחד שאני אפילו לא בטוחה שמכרו בסניף הזה…) עדיין היה ולא אזל. כולל שמיכה ממש חמודה בעיצוב של "מיקום אפס"! אנשים חיפשו בנרות את השמיכה הזו אחר כך חח… כמו כן קיבלתי כל מיני ברומיידים חמודים של המדבבות של סיישו עם הקניה, וזה היה ממש נחמד. בכל אופן, ככה יצא שפחות מ-12 שעות מאז שנחתתי ביפן כבר הוצאתי מלא כסף, לול. שווה את זה!
בנוסף, באותו ערב גם הוצאתי מחנות הנוחות את שני הכרטיסים שלי למחזה. למה היו לי שני כרטיסים? כי הלכתי לצפות במחזה פעמיים, כמובן! המשיכו לקרוא~

את הבוקר הראשון שלי ביפן פתחתי עם הנוף הזה מהחלון. לאחר מכן, הלב קרא לי ללכת לאחד מהמקומות שנהיו אהובים עליי ביותר – מגדל טוקיו. לפני המגדל עצמו עצרתי לאכול ארוחת בוקר (שהורכבה ממוצרים טעימים מחנות הנוחות) בגן השעשועים הקטן שלמרגלותיו, אותו גן בו אנחנו רואים את היקארי וקארן הקטנות מבטיחות את ההבטחה שלהן בסטארלייט. אני לא חושבת שאי פעם אוכל לבוא ליפן בלי ללכת למקום הזה יותר חח.
לאחר מכן הלכתי למגדל עצמו, שמעבר לאטרקציה של לעלות למעלה (שמעולם לא עשיתי אגב חח) הוא בעיקר מכיל חנויות מזכרות וחנויות אוכל. רציתי לצלם שם את השלט של החנות מזכרות מסטארלייט שהוא כמובן אחד לאחד, אבל באותו זמן היה שם תור לאיזה משהו ואנשים הסתירו אותו… בכל אופן, קניתי כמה דברים קטנים לאחים שלי, ואז המשכתי לחנות ה"רשמית" של המגדל וראיתי שם… בקבוק מים בצורה של מגדל טוקיו! זה כל כך הצחיק אותי חח. זה כזה חמוד אבל פשוט קונספט משעשע. כמובן שקניתי אחד ושתיתי ממנו בעצמי, וגם שמרתי את הבקבוק לול.
אחרי מגדל טוקיו החלטתי ללכת לאקיהאבארה. בדרך לתחנה, שהייתה אחרת מהתחנה ממנה הגעתי, בראש מדרגות אבן ישנות מצאתי מקדש יפה שהיה ריק מאדם, ולקחתי משם אומיקוג'י שנתן לי מזל ממוצע. עדיף על מזל רע! חח.
בדיעבד, ללכת לאקיהאבארה ביום שבת הייתה החלטה גרועה. המקום היה מפוצץ, מלא אנשים בכל החנויות ותורים ענקיים… הלכתי לסניף המרכזי של Gamers שלמזלי לא היה מוצף באותה מידה, וקניתי עוד כמה דברים של סטארלייט. אחרי זה עברתי ל-K-books (חנות מוצרי אנימה יד שניה), ושם בכלל היה קשה לזוז מרוב אנשים. היה משעשע לראות כל מיני סיכות במחירים מופקעים, אבל בסוף גם משם יצאתי עם כמה דברים ממש חמודים. את היום סגרתי עם ארוחת ערב קלאסית – קארי!

למחרת, התחלתי את היום עם קרפ מלא בכל טוב בתור ארוחת בוקר. לאחר מכן חזרתי שוב לאזור אקיהאבארה, אבל הפעם לא לאיזור החנויות ההומה. היעד שלי היה קאנדה מיוג'ין – המקדש של מיוז, אבל בדרך עברתי בעוד מקדש שיש שם באיזור ואפילו נכנסתי לתוכו. למרות שהבפנים שלו לא היה של מקדש טיפוסי כמובן, עשו ממנו יותר כמו מוזיאון כזה…
בניגוד למקדש הראשון ולאחד שמצאתי ליד מגדל טוקיו, קאנדה מיוג'ין היה עמוס. אני לא בטוחה כל כך מה הייתה הסיבה לעומס, אבל היו המון אנשים שבאו להתפלל במקדש. ראיתי גם משפחה עם תינוק חדש שנולד שבאו לצלם שם תמונות משפחתיות. אבל מעל הכל, הייתה שם גם חתונה מסורתית! הצצתי על התמונה המשפחתית שלקח להם המון זמן לצלם (היו אנשים שלא הפסיקו לסדר את הבגדים שהתבלגנו מהרוח, שניסו למשוך את תשומת הלב של הילדים הקטנים וכו'), ובזמן הזה שמעתי פתאום עברית לידי. מסתבר שהיו שם זוג ישראלים שהיו במין סיור פתוח כזה, ודיברתי איתם קצת. לא חשבתי שיצא לי לפגוש ישראלים נוספים במקום אקראי שכזה חח (ספוילר להמשך: פגשתי עוד כמה אחר כך, אבל במקום הרבה יותר הגיוני חח). מעבר לזה כמובן שצילמתי את החלקים המוכרים לנו מהאנימה של מיוז, כולל כמה מקומות שנמצאים באיזור כמו החנות עליה מבוסס הבית של הונוקה.
לאחר מכן שמתי פעמיי אל שיבויה, שם תכננתי להיפגש עם ידיד ואחותו הגדולה בשביל ללכת לקריוקי. הגעתי קצת מוקדם מהזמן בו קבענו, אז הסתובבתי קצת בשיבויה ומצאתי חנות שהייתה מלאה במכונות גאצ'ה. למזלי לא היה שם שום דבר שעניין אותי במיוחד חוץ ממכונה אחת של מחזיקי מפתחות גומי של הדמויות מלאב לייב סאנשיין – יצא לי את יוהאנה.
בכל אופן, חזרה לקריוקי. זו הייתה הפעם החמישית שלי ביפן, אבל זו הפעם הראשונה שאי פעם הייתי בקריוקי… שזה די מוזר, כי זה הרי בילוי ממש פופולרי ביפן. אז מה קרה שפתאום הרגשתי שאני חייבת ללכת? ובכן, הסיבה היא, כצפוי – סטארלייט! חח. סטארלייט עשו קולאב עם רשת קריוקי ספציפית בשם Joysound. במהלך הקולאב הזה, היה אפשר להזמין שתיה מיוחדת שמבוססת על דמויות שונות בסטארלייט ולקבל גלויות עבור כל משקה. כשאני הגעתי זה כבר היה בימים האחרונים של הקולאב, ולא רציתי לפספס אותו. אבל גם לא רציתי ללכת לבד, אז חיפשתי מי שיבואו איתי. ולא רק שמצאתי, אלא אפילו יצא שהייתי עם אנשים שונים בשתי פעמים שונות חח. בכל אופן, ביום הזה בו הייתי בשיבויה, קניתי חצי מהתפריט שהיה זמין, כלומר שלושה משקאות – אלו המבוססים על היסאמה, טאמאו ושיאורי (המשקה הרביעי הוא של הידיד). כל הזמן שלנו שם שרנו שירים של סטארלייט וזה היה ממש כיף! אני לגמרי מבינה למה קריוקי זו צורת בילוי כל כך פופולרית חח…
אחרי שסיימנו הסתבר לי שהשניים האלו גם לנים באותו מלון שלי, אז חזרנו יחד אל הקניון וגם אכלנו יחד ארוחת ערב. נתתי להם לבחור כי לי באמת לא משנה, והם רצו קארי, ככה יצא שגם ביום הזה אכלתי קארי לארוחת ערב (הפעם עם תוספת ביצה!), לול.

המחזה, ימי מנוחה, ודברים תיירותיים באמת

בבוקר היום הרביעי ציידתי את עצמי שוב באוכל מהקונביני ויצאתי לכיוון שינג'וקו. בצד המערבי של תחנת הרכבת בשינג'וקו נמצאים שני מקומות שיקרים לליבי אחד ליד השני – פארק שינג'וקו, ובנייני ממשלת המטרופוליטן. אלו מקומות שמופיעים הרבה בעונה השלישית של דיג'ימון, דיג'ימון טיימרס, שהיא העונה האהובה עליי ללא ספק. בנוסף, יש ממש בצמוד לפארק מקדש קטן שגם בו ביקרתי.
ישבתי לי בפארק הנחמד ואכלתי ארוחת בוקר, ונהנתי לצפות בקבוצות הילדים הקטנים ששיחקו שם (היו שם גם קבוצות של גני ילדים שבאו עם גננות, וגם ילדים שבאו עם ההורים שלהם). אחר הצהריים קבעתי ללכת שוב לקריוקי אבל היה לי עוד קצת זמן לשרוף. אז חזרתי לתחנת שינג'וקו והפעם המשכתי לצד המזרחי. למי מכם שזוכר שהייתי ביפן ב-2017, הצד המזרחי הזה הוא הצד בו היה הבית ספר שבו למדתי. לא הגעתי עד בית הספר עצמו, אבל שמחתי לראות שהסניף של רשת בתי הקפה האהובה עליי, קפה ולוצ'ה, עדיין היה באותו מקום בדיוק. ישבתי בסניף הזה המון באותה פעם שלי ביפן, אז זה היה די נוסטלגי. זה אולי רגע טוב להזכיר שהמון מקומות ביפן השתנו או היה קשה לזהות בגלל המון שיפוצים, במיוחד שינג'וקו ושיבויה. אז היה נחמד לראות שזה לא השתנה.
וכך לאחר הפסקת שוקו חזרתי לאיקבוקורו, לסניף Joysound ששם לבילוי נוסף בקריוקי. הפעם זה היה עם ידידה שהכרתי ממש בעקבות העניין הזה – שאלתי בשרת הגדול של סטארלייט אם מישהו רוצה ללכת לקריוקי, והיא אמרה שכן וככה התחברנו. הפעם לקחתי את שלושת המשקאות האחרים מהתפריט – של מינקו, טסוקאסה והיקארי. זוכרים שאמרתי שעם כל משקה מקבלים גלויה? ובכן הדמויות בגלויות היו גם תלויות ב"גל" של הקולאב. בעיקרון הקולאב היה ממש ארוך והתחלק לשלושה גלים, ובכל גל היה אפשר להזמין משקאות אחרים ולקבל גלויות אחרות (לצערי שתי דמויות שאני ממש אוהבת היו בגלים מוקדמים יותר ;;). אבל משום מה, בביקור הזה, נתנו לנו לבחור את הגלויות מאיזה גל שרצינו! אז בחרתי בשק של הגל הראשון – ועל השליפה הראשונה יצא לי את הדמות שקיוויתי שתצא! את שאר הניסיונות עשיתי בגל השני, אך לצערי לא השגתי את הדמות שרציתי משם. מה שכן, לידידה שהייתה איתי יצאה דמות שהעדפתי על אחת שהשגתי בביקור הקריוקי הקודם, ומאחר וגם היא באה למחזה באותו ערב היא הסכימה להביא לי את הגלויה שיצאה לה בתמורה לגלויה שהייתה לי כבר והסכמתי להביא לה כשניפגש שוב בערב. אז יצא שיצאתי עם 4 גלויות של דמויות שאני אוהבת!
אחרי הקריוקי חזרנו שוב לקניון. כפי שאתם רואים הקניון הזה ממש מככב חח… אבל הפעם זה משום שבית קפה-סטארלייט בדיוק נפתח שם, והידידה עמדה להיפגש שם עם מישהו, אז ליוויתי אותה לשם. היה שם תור די גדול אז החלטתי לא לחקור אותו באותו זמן, אבל כן צילמתי את שולחן הראווה שהעמידו בכניסה שהציג את כל המרץ' עם העיצוב דמויות המיוחד שנעשה במיוחד בשביל בית הקפה.
לאחר שנפרדתי מהידידה עליתי לנוח קצת בחדר עד שיגיע הזמן ללכת למחזה (האולם באמת היה ממש קרוב, כפי שכבר הזכרתי). בזמן שנחתי הדלקתי טלוויזיה כמו שאני תמיד עושה כשאני ביפן, ועל מה נפלתי? פרק ישן של וואן פיס! חח. זה היה משעשע.
הערב הגיע, וסוף סוף הגיע הזמן לדבר הראשון שבשבילו טסתי עד יפן – המחזה. ההופעה שהלכתי אליה הייתה הופעה לבנות בלבד, בניגוד לשאר ההופעות שקרו לפני/אחרי שהיו כמובן כלליים. הכרטיסים שלי להופעה הזו לא היו הכי טובים בעולם, וקיבלתי לשבת בקומה השניה. בדיעבד, אני שמחה שככה יצא. לבמה עצמה היו כל מיני אלמנטים שהיה הרבה יותר קל להבין בצפיה מלמעלה (ואני אומרת את זה כמובן כי היה לי איך להשוות, ראו בהמשך).
לפני שההצגה התחילה אזרתי אומץ ופתחתי שיחה עם היפנית שישבה לידי וגם באה לבד. זה היה ממש נחמד! דיברנו על סטארלייט כמובן, היא שאלה אותי ממתי אני מעריצה, סיפרתי לה שכבר הייתי בהופעות בעבר וכו'. היא תהתה אם אני גרה ביפן ואמרתי לה שלא ושתמיד באתי במיוחד, וזה ממש הרשים אותה. שאלנו אחת את השניה מי הדמויות האהובות עלינו – עליה הדמות האהובה היא ג'ונה, ומצד שני אני חפרתי לה עם כל הדמויות שאני אוהבת שכוללות גם דמויות מהמשחק חח… כשהזכרתי את מיצ'ירו היא אמרה כזה "אה, היא גם במחזה הזה!" ואני אמרתי "נכוןןןןןןןן" כי זה היה אחד מהשיקולים שלי לבוא דווקא למחזה הזה למאו. היא גם סיפרה לי שזו לא הצפיה הראשונה שלה במחזה (הייתה באחד מהימים הקודמים), ואמרתי לה ששלי זה כן והיא איחלה שאני אהנה ואוהב את הסיפור. וגם אמרנו איך שתינו באות שוב למחזה מחר (אך להופעות שונות, אני התייעדתי ללכת להופעת צהריים והיא להופעת הערב – שעמדה להיות האחרונה בהחלט). היה ממש נחמד לדבר ככה בספונטניות עם מעריצה יפנית של סטארלייט, גם אם לא החלפנו פרטי קשר וכנראה שלא נראה אחת את השניה יותר בחיים חח. זה הופך את זה אפילו לקצת יותר מיוחד, אולי חח.
בכל אופן, המחזה היה מדהים. ואחרי המחזה היה גם "קטע הופעה" קטן בו הן פשוט שרו שירים של סטארלייט בסטייל של הופעה (אבל עדיין כולם בקהל ישבו ולא עמדו, בניגוד למה שנהוג בהופעות). לא רואה טעם לפרט יותר מדי על העלילה וכו', אבל שתדעו שהמחזה היה נהדר, בהחלט במיקום הגבוה יותר של דירוגי מחזות אצלי, ואני מקווה שהיום בו אגיע לתרגם אותו יגיע כמה שיותר מהר.

היום שלמחרת היה יחסית יום רגוע. אכלתי טנדון לארוחת צהריים, ואז כמובן שהיה לי את המחזה לראות שוב, אבל לא עשיתי הרבה מעבר. וזה מזכיר לי שעוד לא הסברתי למה הלכתי למחזה פעמיים… טוב אז מעבר לשאלה "למה לא?", בעיקר הלכתי פעמיים כי הצלחתי להשיג כרטיס נוסף עם מקומות ישיבה טובים יותר. אם לא הייתי משיגה אותו כנראה שלא הייתי הולכת לראות שוב. ה"מקומות יותר טובים" הזה לא רק התבטא במושבים עצמם, אגב, אלא גם במין מוצרי בונוס קטנים של סטארלייט שקיבלתי בזכות זה. איך אפשר לסרב?!
המקום שישבתי בו הפעם היה הרבה יותר קרוב, אבל כפי שניתן לראות בתמונה הזווית ראיה לבמה שונה לגמרי. לזה התכוונתי קודם לכן כשאמרתי שאני שמחה שצפיתי במחזה דבר ראשון מלמעלה – ככה היה לי מושג יותר טוב לאיך הבמה נראית ומה אלמנטים מסויימים מסמנים, משהו שכנראה היה לי פחות ברור בצפיה רק מהמקום הזה. עוד חוויה נחמדה שקרתה באותה הצגה – בחלק של המופע, בשיר Butai Shoujo Kokoroe, המדבבות ירדו מהבמה והחלו לעבור במסדרונות שבין מושבי הקהל. אני ישבתי יחסית בקצה של השורה, וכמו שקרה לי כשהייתי בהופעה של סטארלייט ב-2018, גם הפעם מואפי עברה ממש לידי! היא נופפה לשלום ואני מוכנה להשבע שהחלפנו מבטים לרגע קצר! חח. זה היה ממש נחמד.
אחרי המחזה חזרתי לקניון (כמו שאמרתי זה יום מנוחה חח) ועשיתי סיבוב קצר במרכז הפוקימונים (הכל יש בקניון הזה!). אתם יודעים שפוקימון זה פחות הקטע שלי, אבל מישהו ביקש ממני שאקנה לו שם משהו וגם בכללי הכל נורא יפה שם, אז זה היה נחמד. אחרי שיצאתי מהחנות ראיתי על המסך הענק של איזור ההופעות בקניון תמונה של מישהי מוכרת… זו הייתה לא אחרת מליו, המדבבת של קוקו מלאב לייב סופרסטאר! מסתבר שהיא עמדה להגיע לשם באותו יום ולעשות הופעה קצרה לכבוד המיני-אלבום החדש שהיא הוציאה + לחתום עליו לאלו שזכו בכך. מדבבת של לאב לייב זה לא דבר שרואים כל יום, בטח שלא בהופעה שהיא ליטרלי בחינם, אז כמובן שנשארתי שם וחיכיתי עד שההופעה תתחיל וגם צפיתי בה. היא אמנם שרה רק ארבעה שירים, אבל זה עדיין היה ממש חמוד וכיפי ^~^. במיוחד היה משעשע לראות איך אנשים התגודדו סביב המעקות בקומות השונות כדי לצפות בה. זה אולי זמן טוב להזכיר שבערך מהיום הזה, בכל יום עד סוף הטיול שלי, ראיתי שהייתה שם הופעה אחרת (הרי תמיד עברתי ליד כשהייתי הולכת/חוזרת למלון). לפעמים הכרתי את שם המופיעים, רוב הפעמים לא הכרתי, אבל מה שהכי הדהים אותי שכמעט תמיד היו יותר אנשים (והם גם חיכו שם הרבה יותר לפני תחילת ההופעה) ממה שהיה לליו. זה די שם לי פרופורציות לכמה באמת מדבבות של לאב לייב פופולריות לעומת דברים אחרים חח…

ביום שאחרי כנראה שעשיתי הכי הרבה דברים "תיירותיים", יותר מכל שאר הטיול שלי חח. פגשתי לראשונה חברה יפנית שלי (הכרנו לפני שנה בערך דרך דיסני – היא לא ממש בקטע של אנימה אבל ראתה קצת), וביחד הלכנו לאסאקוסה. בהתחלה היינו במקום התיירותי הראשי של מקדש סנסוג'י המפורסם. היה שם גם זקנצ'יק עם עגלה שמכר ראמונה! היו לו על העגלה פיגרים של קימטסו, זה היה ממש חמוד. בנוסף כמובן שקניתי, אחרי אסולט לילי איך אפשר שלא? היה טעים ממש (:
אחר כך, חברה שלי סיפרה לי על איזה חנות שיש ממש קרוב למקדש, שמוכרת קרפים מיוחדים שנעשים עם תה ירוק – גם בבצק של הקרפ עצמו וגם במילוי. כמובן שהסכמתי ללכת איתה. החנות הייתה בתוך סמטה ממש צרה, אבל התור היה ממש ענק! אבל מה שהכי משעשע היה, שלמרות שהיינו 2 דקות ממרכז סופר תיירותי, בתור לחנות הזו עמדו רק יפנים… אמרתי לחברה שלי שזה מקום סודי שרק יפנים יודעים עליו חח. היא כמובן שמעה על המקום דרך איזה סרטון באינסטגרם של איזה אינפלואנסר יפני או משהו, שהגיוני שאין לו ממש עוקבים זרים… אבל כן זה היה די משעשע עדיין. עוד באיזור אסאקוסה מצאנו חנות רק של מכונות גאצ'ה כמו האחת שראיתי בשיבויה, רק גדולה אפילו יותר. הפעם ראיתי שם גאצ'ה של לאב לייב ניג'י, אז כמובן שניסיתי ו… קיבלתי את סטסונה!!!!! המזל שלי בגאצ'ות היה יחסית טוב מה זה.
אחרי סנסוג'י, החלטנו ללכת לסקיי טרי שנמצא ממש קרוב. הסקיי טרי למי שלא יודע הוא עוד מגדל ממש גבוה בטוקיו. הרבה יותר גבוה ממגדל טוקיו והרבה יותר תיירותי ממנו חח. בהתחלה רק הסתובבנו בחנויות שבקומות הנמוכות – הפתיע אותי שהייתה שם חנות אנימה עם מבחר די גדול ומשמעותי. אני והחברה קנינו מחזיקי מפתחות תואמים של יור מספיי פאמילי. לאחר מכן, החלטנו להיות תיירות עד הסוף וגם לעלות לראש המגדל! למרות שלא בחרנו את האופציה הכי גבוהה, הנוף עדיין היה מדהים, ואפילו הצלחתי למצוא את מגדל טוקיו!
אחרי הסקיי טרי, הלכנו לשיבויה (פעם שניה שלי בטיול הזה לול). ביקרנו בחנות דיסני שיש שם (שיש לה עיצוב ממש מגניב אגב, אבל המוצרים שם היו זהים למוצרים בחנות דיסני שיש בקניון איפה שהמלון שלי, שכמובן ביקרתי בה לפני חח…), ואחרי שהתאכזבנו שאין שם שום דבר של אנקאנטו יצאנו לחפש איפה לאכול ארוחת ערב. מצאנו מסעדה שמכרה כל מיני סוגים של אומורייס, וישבנו לאכול שם, היה טעים. אחרי שסיימנו במסעדה התחלנו ללכת חזרה לכיוון תחנת הרכבת, כשבדרך קלטתי חנות עם מלא עגילים.
אני לא יודעת אם אתם יודעים או לא, אבל אני ממש אוהבת עגילים ויש לי המון מהם. הבעיה היא שביפן כמעט ולא מוכרים עגילים עם תופסנים "רגילים" כמו שאנחנו מכירים (כלומר כאלה שממש נכנסים לחור באוזן), כי ביפן פחות נהוג לחורר את האוזניים. על כן רוב העגילים הם יותר קליפסים כאלה, ודברים שלי אישית ממש לא נוח לענוד. חברה שלי אמרה לי ששני הסוגים נפוצים באותה מידה, אבל קצת קשה לי להאמין לזה כי באמת לא יצא לי לראות ביפן עגילים "רגילים". זה עד שהגענו לחנות הזו! היו שם מלא עגילים עם תליה רגילה, והמון מהם היו צבעוניים ועם צורות מיוחדות כמו שאני אוהבת! אז קניתי די הרבה מהם! שווה להזכיר שבתמונה זוג אחד דווקא נקנה באסאקוסה, שם התלהבתי לחברה שפעם ראשונה שאני רואה עגילים "רגילים" (והנחתי שהיו שם כאלה בגלל כל התיירים).

למחרת היה לי יום מנוחה אמיתי, דבר שבהחלט הייתי צריכה כי הרגליים שלי כבר כאבו ממש ושינת לילה כבר לא הספיקה כדי שהכאב יפסק. הדבר המשמעותי היחיד שעשיתי בו זה שפקדתי את בית הקפה של סטארלייט שהזכרתי קודם. עכשיו כשכל המופעים של המחזה הסתיימו, הוא היה די ריק – שום תור בכלל. אבל באותה נשימה, גם אזל ממנו כמעט כל המרץ'…
אז התחלתי בלקנות קצת מהמרץ' שכן נשאר (מזל שאני אוהבת את הדמויות הכי לא פופולריות לול), ולהזמין את השתיה שמבוססת על הדמות של בננה. גם בבית הקפה הזה מקבלים גלויה על כל הזמנה, וכפי שניתן לראות בתמונה קיבלתי אחת של קלודין. החלטתי לנסות את מזלי שוב אז הזמנתי שתיה נוספת – הפעם את של מאהירו, והגלויה שיצאה אכן הייתה של בננה! יאי!
אכלתי המבורגר מרשים לארוחת צהריים, ולא עשיתי עוד שום דבר מיוחד באותו יום.

גם היום שלאחר מכן היה יחסית רגוע. התחלתי אותו בנסיעה לאואנו – נסיעה שעשיתי כדי למצוא את האולם בו תתקיים ההופעה. אני שמחה שעשיתי את זה, כי האולם של ההופעה (בניגוד לאחד של המחזה) היה במקום הרבה פחות נגיש והרבה פחות מרכזי.
מאוחר יותר באותו יום החלטתי ללכת למיצג של teamLab Planets. זה מיצג מיוחד שרץ כבר כמה שנים ביפן (מאז 2018), שמציג אומנות בדרכים מקוריות. הידיד שאיתו הלכתי לקריוקי בפעם הראשונה ואחותו היו בו, והמליצו לי ללכת גם. הכמות האינסופית של הפרסומות שהיה לזה ברכבות גם עזרה לי להחליט שאולי זה שווה את זמני. וזו בהחלט הייתה חוויה מהפנטת, והתמונות לא עושות איתה חסד. מה שכן, זה בהחלט היה אחד הדברים הכי "תיירותיים" שעשיתי, אפילו יותר מאסאקוסה. למה אני אומרת את זה? כי רוב האנשים שהיו שם היו תיירים. אפילו באסאקוסה אני לא חושבת שמספר התיירים עלה על היפנים, אבל כאן זה בהחלט היה המצב.
אה, וזוכרים שאמרתי קודם לכן שקרה שפגשתי ישראלים עוד פעם? אז כאן כמובן זה קרה. בדרך לתחנת הרכבת מהמיצג שמעתי שלושה אנשים יחסית מבוגרים מדברים עברית ונשמעו מבולבלים, אז כמובן שהצעתי את עזרתי. וככה יצא שדיברתי איתם קצת בזמן שנסענו יחד ברכבת (אבל הם ירדו הרבה תחנות לפניי חח).
כשהגעתי חזרה לקניון התפנקתי לי בשוקו ועוגה באחד מבתי הקפה שם, וכך סיימתי את היום השמיני~

למחרת שוב הקדשתי את רוב היום למנוחה.
ביקרתי שוב בחנות של מיקסה, שהפעם הייתה מקושטת עם חליפות מהמחזות של סטארלייט מה שהיה מגניב ביותר. כמו שאמרתי בהתחלה, רוב המרץ' של ההופעה אזל והיה די הזוי לראות את אותם מדפים כמעט ריקים לעומת איך שהם היו בפעם הראשונה שלי שם חח… אבל העיקר שנשארו סטנדים של שיאורי ומיצ'ירו ביחד, הן OTP.
לאחר מכן מצאתי באחת מהמשחקיות באיקבוקורו מכונת מנוף של הבובות הקטנות והחמודות שיצאו לסטארלייט לא מזמן! אז כמובן שהייתי חייבת לנסות את מזלי ולהשיג לי את בננה. איכשהו בדיוק כשהתחלתי, הגיעו עוד שני בנים חברים שניסו להשיג בובות של הדמויות האהובות עליהן – קלודין וקאורוקו. הבחור של הקאורוקו השיג אותה איכשהו תוך 5 נסיונות בערך. אבל אני והבחור של הקלודין ניסינו שוב ושוב ללא הצלחה… קראנו לעובד של המשחקיה די הרבה כדי להזיז את הבובות חזרה להתחלה כי הן עפו למקומות שהמנוף כבר לא הגיע אליהן (במקום לעוף לחור! נו באמת). בסופו של דבר העובד גילה לנו איזה טריק שלא ידענו עליו, ובניסיון הבא הבחור של הקלודין הצליח להשיג אותה, ובניסיון אחריו אני השגתי את בננה שלי. שלושתנו חלקנו כמה קריאות שמחה והקלה, וזו בהחלט הייתה חוויה ממש משעשעת.
כמו כן, עברתי שוב בבית הקפה של סטארלייט כי ראיתי בטוויטר שהם החזירו למלאי חלק מהדברים. אז קניתי את הסטנד התלת-מימדי המגניב של בננה, והשגתי בהגרלה מדבקות של מאיה וקלודין + תחתית אקריליק של מאהירו 3:
הייתי בטוחה שלא אצליח לישון מרוב התרגשות לקראת ההופעה מחר, אבל דווקא נרדמתי יחסית בקלות!

ההופעה, הימים האחרונים והמסע חזור

סוף סוף הגיע יום ההופעה המיוחל (והיום ממנו נלקחה התמונה של הפוסט הזה שראיתם בעמוד החדר של קירינו חח). חזרת לאואנו על הבוקר כדי לעמוד בתור של מכירת המרץ' האקסלוסיבי של ההופעה. עוד חשוב לציין, שבאותו יום ההופעה הייתה עתידה לקרות פעמיים, בסשן "צהריים" וסשן "ערב". במקור, הכרטיסים שאני השגתי היו לסשן ערב, והם היו מסוג כרטיסים "רגילים". קצת אחרי שקיבלתי את הודעת הזכיה, עוד בארץ, זה היה בבוקר חמישי אחד. נכנסתי באותו בוקר לטוויטר וראיתי ציוץ ממישהו שאני מכירה אבל אף פעם לא דיברתי איתו, שהוא מוכר כרטיסים לסשן צהריים – ומהכרטיסים ה"שווים" יותר. ישר שלחתי לו הודעה ואמרתי שאני מעוניינת לקנות, אבל אז התברר שלא קראתי נכון (בכל זאת ראיתי את זה על הבוקר חח) והוא חיפש לקנות כרטיסים, לא למכור. המשכנו לדבר קצת ואמרתי לו בהצלחה וכו', ואחרי כמה זמן הוא חזר אליי ואמר שמצא מישהו שימכור לו – אבל המוכר הסכים למכור רק שני כרטיסים כזוג ולא כרטיס אחד. אז הידיד הזה שאל אם אני רוצה לקנות איתו – וכמובן שהסכמתי! וככה יצא שזכיתי ללכת לשני הסשנים של ההופעה ^~^
הנה תמונה מרוכזת של כל מה שיצאתי איתו מההופעה. בנוסף לתיק, המגבת והחולצה (שנמכרו בתור מרץ' אקסלוסיבי) קיבלנו גם פלייר ממש חמוד ומדבקות – המדבקה השחורה היא מהסשן ערב, והלבנה מהסשן צהריים. אחרי הקניות הלכתי לשבת ולאכול ארוחת בוקר בפארק פיצקי שהיה ליד עד שיגיע רגע הכניסה לאולם. כפי שציינתי קודם, לא הייתי ממש בקשר עם הבן אדם שקניתי ממנו את הכרטיסים לפני, אז היו כמה דקות בהן חיכיתי בהרגשה די awkward שהוא יופיע, והוא בעצמו גם חיכה לבן אדם שהוא קנה ממנו שיביא לו את הכרטיסים וכו' וכו' חח… אבל בסוף נפגשנו וכמובן שהוא היה נחמד במציאות בדיוק כמו שהוא היה נחמד בצ'אט חח.
בתוך מתחם האולם, האיזור של הלובי היה מקושט בכל מיני דברים: סטנדים של הצוציקיות (זה הכינוי שלי לדמויות האלה חח), זרי פרחים (שאני תרמתי לקניה של האחד הכי יפה ומרשים מהם, לדעתי חח), וכל מיני תמונות עם מסרים וחתימות מהמחזה שלהם או כאלה שמפרסמות את המחזה הבא שלהן.
אז הזכרתי שהכרטיסים שהיו לסשן צהריים היו טובים, אבל כמה טובים? ובכן האולם עצמו יחסית קטן אז מראש הוא מרגיש יותר אינטימי וכיפי (מכיל רק בסביבות ה-500 מקומות כש-70 מהם זה בקומה השניה). בסשן צהריים, יצא לי לשבת בשורה השלישית(!) אבל ממש מצד ימין. הייתי הכיסא הלפני אחרון בשורה. היה ממש מגניב להיות בשורה שלישית, אבל בגלל שזה היה כל כך בצד ובגלל שבזמן הופעה אנשים עומדים, היה לי קשה לראות דברים שקרו באמצע הבמה ואת צד שמאל לא ראיתי כמעט בכלל. אבל כפיצוי את צד ימין ראיתי מעולה, וכל פעם שעמדה שם מישהי או שתיים, זה ממש הרגיש כאילו הן רואות אותי ומסתכלות עליי, ואני מאמינה שבאמת החלפנו כמה מבטים ככה. זה היה ממש כיף.
אגב אולי שווה להזכיר שוב את ההבדל בין מחזה להופעה – מחזה זה פשוט הצגה, עם עלילה והכל. והופעה זה פשוט… הן עולות ושרות שירים, ומדי פעם מדברות בין לבין בשפה חופשית (למרות שכמובן הן צריכות לגעת בנקודות מסויימות, הן מנסחות ומתייחסות לזה איך שבא להן, אין להן שורות כתובות מראש). במהלך ההופעה הן גם הציגו לנו שיר חדש שלהן שעוד לא יצא (וגם לא יצא בקרוב חח… עוד כמה חודשים) והיה בו קטע ממש מגניב שצריכים לקפוץ. הצוציקיות הסבירו לנו בדיוק מתי, ואחרי זה שכולם עשו את זה כמו שצריך בשיר עצמו הן ממש התלהבו חח. בנוסף היו לא מעט הכרזות בנוגע למחזה הבא שלהן שעתיד לצאת ביוני (שבתקווה אוכל לטוס גם אליו), ובסשן ערב הן גם הודיעו שתהיה להן הופעה נוספת! לא ידוע מתי עדיין, אבל שוב אני ממש מקווה שאוכל ללכת.
משהו מיוחד נוסף שהיה בהופעה הזו שבדרך כלל ממש אין – היה רגע בו הרשו לנו לצלם! זה היה ממש נחמד, במיוחד כשהבנות המקסימות עמדו בפוזות במיוחד בשבילנו, כל פעם בחלק אחר של הבמה. אספתי אלבום עם כל התמונות (משני הסשנים). כשההופעה הסתיימה קרה משהו שלא ציפיתי לו. ביפן כמו ביפן, היציאה מהאולם הייתה מאוד מסודרת – כל פעם יצאה שורה אחת ואנשים הלכו בסדר מופתי בטור אחד אחרי השני עד ליציאה מהאולם. מה שלא ציפיתי זה שהבנות חיכו לנו מחוץ לאולם, כדי לנופף לנו לשלום ולהגיד לנו תודה! זה היה פשוט מדהים, עברנו ממש קרוב אליהן וממש לא ציפיתי לזה. כמובן שהיינו חייבים ללכת ואסור היה לנו ממש לעצור לידן, אבל בזכות חשיבה מהירה ישר אמרתי להן שבאתי מחו"ל, והן ממש התלהבו והתרשמו מזה 😉 הידיד שישבתי איתו אמר לי שהן גם החמיאו לי על הסווצ'רט שלבשתי (אחד של סטארלייט כמובן, לבן ומעוטר בצ'יבים של כל הדמויות במשחק [דווקא בלי הצוציקיות כי זה היה לפני שהן יצאו]), אבל אני אישית לא שמעתי את זה אז באסה חח.
אחרי שיצאנו מהאולם, פגשתי עוד "זר" שהיה בהופעה, חבר של הידיד שישבתי איתו ומכר לי את הכרטיסים. החבר הזה היה לבוש בחצי קוספליי של מאיה בחליפת רביו שלה (חולצה וגלימה, בלי החצאית חח) וזה היה ממש משעשע. דיברנו קצת והוא אמר לי שהוא גם בא לסשן ערב (בניגוד לידיד שבזכותו השגתי כרטיס, שלא תכנן לבוא). התפצלנו אחרי ההופעה ואמרנו שניפגש לפני הסשן ערב. לא באמת היה כזה הרבה זמן לחכות אז פשוט ישבתי בבית קפה קטן בתחנת אואנו.
חזרתי לאולם ופגשתי שם שוב את הבחור עם הקוספליי. אמרתי לו שהן בטוח זוכרות אותו והוא אמר שכנראה שכן ושהוא הולך לנסות להשאיר אפילו יותר רושם הפעם, אולי לעשות סיבוב בקוספליי מולן וכו' חח. ההופעת ערב הייתה פחות או יותר כמו ההופעת צהריים, רק שהפעם ישבתי בשורה חמישית באמצע (וזה עוד אמור להיות כרטיס "רגיל"! חח. איזה מזל היה לי עם זה), וזה היה הרבה יותר נחמד כי ראיתי הפעם את כל הבמה הרבה יותר טוב, גם את האמצע ואת צד שמאל. הפעם הן שרו את אחד השירים בגרסא אקוסטית במקום. בנוסף, לפני שהן הציגו את השיר החדש שוב הן שאלו מי באולם כבר היה שם בהופעת צהריים. הרבה (כולל אותי כמובן חח) הצביעו, וזה שעשע אותן והן אמרו שאחרי ששמענו את השיר החדש 4 פעמים, אנחנו יכולים פשוט להריץ אותו בראש מהזיכרון עד שהוא יצא רשמית להאזנה חח.
הפעם הייתי יותר מוכנה לחלק של הנפנופי שלום, אז ביציאה הלכתי הרבה יותר לאט ואמרתי שוב שבאתי מחו"ל. היה נראה שהן ממש זכרו אותי הפעם, כמעט התעלפתי על המקום חח. מחוץ לאולם פגשתי שוב את הקוספלייר מאיה, ובזכותו פגשתי עוד כמה זרים חברים שלו. מסתבר שהם כולם (כולל הידיד מהסשן צהריים) חבורה שבעיקר בקטע של באנדורי וD4DJ, ובגלל שהרבה מדבבות הן חופפות יוצא שהם גם מתעניינים בסטארלייט. זה היה די משעשע בתור אחת שרק סטארלייט מעניין אותה למאו. אבל אם אני לא טועה רובם גרים ביפן, אז הרבה יותר קל ונגיש להם ללכת להופעות האלה… הו הקנאה. בכל אופן היה ממש נחמד שיצא לי להכיר הרבה אנשים רק בזכות זה שהלכנו להופעה. זה לא משהו שקרה לי לפני בפעמים הקודמות. זה היתרון של ללכת לבד אני מניחה חח.
קצת קשה לי לתאר את החוויה שלי מההופעה, זה היה פשוט מדהים וכיפי ולא דומה לשום דבר אחר (חוץ מלהופעות הקודמות שהייתי בהן כמובן). החוויה הזאת של להיות בהופעה היא ממש משהו מיוחד, אז לא פלא שהתמכרתי חח. וככה אחרי יום מושלם חזרתי עייפה אך מרוצה למלון, והפעם נפלתי בטלוויזיה על פרק לאב לייב! ואני גם ממש זוכרת איזה פרק זה כמובן חח. זה פרק 9 בעונה 2 של מיוז, הפרק בו הן שרות את Snow Halation.
כמו כן הגבתי באינסטגרם של הבנות מההופעה בפוסטים שהן העלו, ואצל האחת שאני יודעת שנוהגת להגיב חזרה לאנשים גם הזכרתי ש"אני האחת שאמרה שהיא מחו"ל". התשובה שקיבלתי ממנה הכילה משהו בסגנון "אה, האחת מהרגע של הנפנופי שלום!" כלומר היא ליטרלי, באמת, זכרה אותי. מדהים.

היום שלמחרת לא היה מעניין במיוחד. נסעתי שוב לאקיהאבארה וראיתי פרסומות לבאנדורי ולקולאב של אקווה עם האקווריום של הקניון (כמה דברים יש בקניון הזה?! זה לא נגמר חח). עברתי שוב בקיי-בוקס ושוב מצאתי כמה אוצרות של סטארלייט ששמחתי לקנות (וגם כמה של באנדורי). עברתי שוב בגיימרז וצילמתי כל מיני דברים שקשורים למדבבות. וזהו פחות או יותר.

היום שאחרי היה היום המלא האחרון שלי ביפן. הבוקר שלי התחיל בזה שראיתי את הפרסומת של אקווה והאקווריום עוד פעם, אבל הפעם על המסך הגדול שבקניון. בכל אופן, קבעתי ביום הזה להיפגש עם ידיד ממש טוב לי – הכינוי באינטרנט שלו הוא קיוסקה – מישהו שאני מכירה עוד מהתקופה האובססיבית שלי ללאב לייב, אבל התחברנו באמת בעקבות סטארלייט כשהיינו ביחד באותו גילד במשך הרבה זמן, וגילינו ששנינו אוהבים פשוט לטוס ליפן סתם ככה בשביל הופעות ודברים חח. לו יש הרבה יותר ותק בזה ממני והוא היה בהרבה יותר הופעות (בעיקר של לאב לייב) וגם יצא לו לפגוש כל מיני מדבבות אחד על אחד באירועי החתמה ודברים כאלה. בקיצור הוא חתיכת סנפאי חח.
בכל אופן אז נפגשנו, ודבר ראשון הלכנו לאכול אוקונומיאקי. היה קשה למצוא מקום של אוקונומיאקי שפתוח בצהריים אבל הצלחנו בסוף חח. אחרי זה עברנו שוב בחנות של מיקסה, שקיוסקה אפילו לא ידע שהיא קיימת ושהיא סניף של גיימרז. ממש רציתי להראות לו את החליפות סטארלייט אבל הן כבר לא היום שם יותר… וכמובן שהמרץ' של ההופעה עדיין היה במצב "אזל", אבל קיוסקה עדיין היה צריך לעצור את עצמו מלקנות דברים חח. אחרי זה שאלתי אותו אם הוא רוצה לנסות גם להשיג אחת מהבובות החמודות של סטארלייט והוא אמר שכן, אז הלכנו למשחקיה ההיא ולמזלנו הבובות עדיין היו שם (הן כל כך פופולריות שליטרלי יש שם שלט שלכל אחד מותר לזכות רק בבובה אחת). קיוסקה גם ממש אוהב את בננה אז הוא ניסה להשיג אותה, אבל למרות שסיפרתי לו על הטריק מההתחלה לא הלך לו כזה טוב חח. בסופו של דבר התייאשנו וביקשנו עזרה מאחד העובדים (זה משהו שמאוד נהוג לעשות במשחקיות ובמשחקי מנוף בפרט – אם הוצאתם מספיק כסף והייתם שם מספיק זמן, העובדים יעזרו לכם), וכדי לעזור הוא שם את בננה ממש על הקצה…. על גבי שתי בובות של מאיה. זה היה ממש מצחיק חח. ואכן בניסיון הזה קיוסקה הצליח להשיג גם לו בננה. הוא סיפר לי שהוא הולך לפגוש את מואפי באירוע הוצאה של הפוטובוק החדש שלה, ושהוא הולך לתלות את בננה במקום בולט בתקווה להוציא ממנה תגובה (הוא סיפר לי אחר כך שהיא לא הגיבה על זה, ריפ). אחרי זה הלכנו לבית הקפה של סטארלייט בקניון כי קיוסקה עוד לא היה בו. המרץ' שוב אזל כמעט לגמרי חח… בכל אופן הזמנו שני משקאות, אני לקחתי שוב את של בננה ומאהירו כי הם היו טעימים בפעם הראשונה, ולמזלי קיבלתי שתי גלויות שלא היו לי! קיוסקה גם לקח את שני המשקאות האלה (מאהירו היא הדמות השניה האהובה עליו) אבל הוא לא קיבל גלויה של בננה 🙁
אחר כך בעיקר הסתובבנו בין חנויות האנימה שבאיקבוקורו, שכמו שהזכרתי בהתחלה יש הרבה מהן. יש שם איזה שלושה סניפים של קיי-בוקס, שני סניפים של מאנדאראקה וכמובן הסניף הראשי של אנימייט. באחד מהקיי-בוקס היה סטנד אקריליקי קטן וחמוד של פיק (הדמות האהובה עליי משינגקי) ואפילו מדף שלם רק של יונה!!!! שאני לא מאמינה שראיתי. פעם ראשונה אי פעם שהייתי ביפן וראיתי מרץ' של יונה, זה פשוט לא דבר שקיים. כמובן שקניתי משהו של זנו, וזה גרם לי לתהות אם אולי אמצא סוף סוף גם מרץ' של היביקה. אבל כמובן שזה לא קרה 🙁 באנימייט אבל היה מרץ' של ריבורן ט'ו. למרות שמשום מה תמיד יש מרץ' של ריבורן, למרות שעבר בערך עשור מאז שגם האנימה וגם המנגה הסתיימו חח… עוד באנימייט היה כמה דברים נחמדים של מדבבות לצלם, וגם קניתי שם סוף סוף משהו מסודר לשים בתוכו את כל הברומיידים שלי ^~^. הנה תמונה של הדברים שקניתי באותו יום (הסיכה קניתי מתנה לאחותי שאוהבת את הסדרה הזו, אני לא צפיתי בה עדיין).
קיוסקה ואני נפרדנו לשלום ואיחלנו להיפגש שוב ביפן בקרוב, ולפני שהלכתי לישון צילמתי את הנוף מהחלון שוב, כדי שיהיה לי אותו גם בגרסאת לילה.

למחרת הכנתי את עצמי ליום טיסות בכך שקניתי לעצמי קצת אוכל בקונביני, ואז נסעתי באוטובוס לנמל התעופה. באופן משעשע, בזמן שחיכיתי שם פנה אליי איזה איש רנדומלי, די זקן, שטען שהוא ממשרד התיירות היפני ושאל אותי כל מיני שאלות על הטיול שלי, כמה כסף הוצאתי, מה עשיתי וכו'. זה היה די מוזר אבל שיתפתי פעולה, למרות שהיה קשה להסביר שבאתי רק בשביל הופעות ולא עשיתי כמעט דברים תיירותיים חח. על ההשתתפות בסקר הזה, אגב, הוא נתן לי פיגר פצפון כזה של הר פוג'י חח…
הטיסה להונג קונג עברה מהר והעברתי אותה שוב עם דיסני, הפעם צפיתי בהרקולס ובאנקאנטו ביפנית. אך הפעם, לצערי, היו לי די הרבה שעות לחכות בנמל תעופה בהונג קונג, שהיה פשוט שומם ומשעמם. למזלי מהר מאוד פגשתי ישראלים וכפי שאתם בטח יודעים אנחנו עם שאוהב לדבר, אז היה לי לפחות את זה חח… עד שעלינו לטיסה כבר היה ממש מאוחר והייתי מאוד עייפה (לא ישנתי כל כך טוב בלילה האחרון שלי ביפן), אז למזלי הצלחתי להיות במצב של חצי-שינה ברובה. את הקצת שנשאר לי בסוף העברתי בכך שצפיתי לראשונה בסרט Everything, Everywhere, All at Once, ובדיעבד אני יודעת להגיד שזו הייתה בחירה מושלמת, לאור זה שממש קצת אחרי זה הוא זכה במלא פרסי אוסקר חח…
וכך הגעתי חזרה לארץ, והטיול שלי הסתיים.

היו כמה תמונות שלא ממש היה לי לאן להכניס אותם בקונטקסט, אז אספתי אותן בשבילכן לאלבום הזה. מתחת לכל תמונה יש תיאור של מה מצולם פחות או יותר ובאיזה יום של הטיול היא צולמה.
מקווה שנהנתם לקרוא, ואם קראתם את כל זה באמת שאפו. עכשיו תמלאו את חובתכם ותגיבו, אחרת לא תקבלו פוסטים כאלה יותר חח. אני אוהבת לעשות פאנסאב, לא לחפור על טיולים, לול.