AntyLicense Subs פאנסאב שחוצה בתי משפט
שלום לכולם וחמישי שמח~
האמת שאני עדיין קצת תקועה ביום ראשון, למרות שאני גם ממש מחכה למחר חח… אבל עוד על זה אחר כך.
בפרק של היום נזכה לראות את ההופעה עליה הבנות עבדו קשה(?) עד עכשיו, אבל לא לפני שנראה גם איך הן מתמודדות עם כל האווירה של ההמתנה לתורן לעלות. יש בפרק גם קמאוז לא קטנים בכלל לאפרגלוו ופופיפה, שזה נחמד לכל מי שמזהה~
אבל מבחינתי גולת הכותרת היא סוף הפרק, שפשוט מביא לנו משהו שאני מניחה שהרבה לא צפו שיקרה בצפיה ראשונה חח. ואם כבר סוף הפרק, עוד משהו חשוב להגיד – יש המשך אחרי השיר סיום!
תהנו, ואשמח מאוד אם תשתפו את הטורנט בסיום ההורדה~
ליה
ולגבי מה שהזכרתי בהתחלה…
ביום ראשון היה סשן החתמות אינטרנטי על האלבום החדש של הצוציקיות מסטארלייט (= הקבוצה של תלמידות חטיבת הביניים בסיגפלד). היה לי מזל גדול ואיכשהו הצלחתי לזכות בהגרלה שהשחקנית/מדבבת שאני הכי אוהבת מהן תחתום לי על הברומייד בונוס שמגיע מהאלבום, והיא גם קראה את ההודעה ששלחתי! אז כמובן שמיד חתכתי החוצה רק את הקטע הזה ושמרתי לו אותו בצד, ואני מזמינה גם אתכם לצפות בו אם אתם רוצים (הוספתי לו כתוביות באנגלית):
מזל טוב על הזכייה בהגרלה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! <3
נהניתי מהפרק 🙂 החלק שבו אנון חוזרת לחדר ההמתנה עם הקייטרינג וטאקי המומה ממש מצחיק אותי חח. וההופעה!!! הטעויות והמבוכה שהיו לאנון וטומורי בהתחלה ממש הרגשתי רע עבורן 🙁 אבל איזה יופי שהן צברו תאוצה וחיכו לטומורי שתתחיל לשיר – סאקיקו יצרה קשר עין וזה לגמרי העיר את טומורי וזה היה נהדר שהיא והזאתי עם העיניים הזהובות אפילו מחאו להן כפיים!!! D:
והלךק שבו טומורי פונה אליהן אחרי שהשיר נגמר וראנה מלווה את המילים שלה עם הגיטרה זה כ''כ יפה מצידה ומפחית את האקו שטומורי הייתה יוצרת אם הקול שלה היה לבד – אבל היא לא, והיא מתקדמת הלאה עם הלהקה החדשה שלה וחושפת בפניהן את מה שהיא רוצה להגיד ישר בפנים ואני ממש גאה בה על האומץ והכנות שלה זה מאוד מרגש 🙁
אני חושב שגם סויו חולקת את הרגשות האלו אבל היא ממש דרוכה בעצמה שלא להתוודות עליהן, לקבור אותן ולהישאר עם תחושת הפספוס העמוקה שלה מאז ההתפקרות של קריישיק (הסצנה בסוף הפרק הקודם שבה היא יושבת לבד ובוהה בפוסט הישן באינטרנט עם התמונה של כולן) ''אני חייבת להיות מסורה לגמרי כדי לעשות משהו'' – המילים של טומורי נכונות לגבי המסירות שלה (שזה להיפתח בפני אנון שהזמינה אותה ללהקה מלכתחילה, להתחיל לכתוב שוב, לקחת אותה לאווקריום ולחלוק איתה את המקום השקט שלה והפלסטרים החמודים) בניגוד לסויו (לא מתערבת ונשארת ניטרלית, לא מתאמנת מספיק, משקרת לחברות שלה ועוקבת אחרי סאקיקו באובססביות)…
לאט לאט הניגון של ראנה מתפשט לשאר הבנות והן מבינות שעוד שיר מתחיל וסויו נראית כאילו היא רוצה לקפוץ מהבמה כי זאת לא הלהקה שהיא רוצה ליצור איתה אסוציאציה לשיר הזה, אבל היא מנגנת כי אין לה ברירה וסאקיקו צופה בשיר שהיא הלחינה מבוצע על ידי שתי בנות נוספות שהיא לא מכירה וזה *לחץ לחץ לחץ* על שתי הבנות האלה ואאאאאאאאאאאאאאאא.
''ליבי מתמלא ועולה על גדותיו'' לגמרי מתאר את סערת הרגשות שסאקיקו וסויו עוברות וגם טומורי כמובן שהעובדה שסאקיקו הגיעה להופעה (גם אם המטרה שלה היא להתעמת עם סויו לאחר מכן) ונעצה בה מבט עזרה לה היא ממש הייתה זקוקה לנוכחות שלה כי היא הצליחה לדבר איתה אחרי כל מה שקרה… <3
לעומה סויו צופה בסאקיקו רצה מהאולם בוכה וזו סיטואציה ממש קשה להיות בה ואני לא מקנא בה בכלל – להישאר ולסיים את השחר עם הלהקה שהתחייבת אליה גם אם המעורבות הרגשית שלך מינימלית לבנות האלו, או לזנוח את העמדה שלך על הבמה ולרוץ אחרי החברה שלך שמתחמקת ממך מסיבות לגיטימיות לגמרי והאנוכיות שלך כלפיה והרצון להגשמת האינטרסיים האישיים שלך גורמת לך לחפש אותה ולרצות אותה ולהתגעגע למה שהיה לך פעם משאירה אותך עיוורת למה שיש לך עכשיו? :I
לא סיימתי את הפרק, הייתי חייב לפרוק את זה ביינתים חח
סיימתי אותו עכשיו – אהבתי ממש את איך שראנה הייתה באלמט שלה במהלך קרן שמש אביבית – לפי דעתי היא 100% הצטרפה כי היא רצתה לנגן איתן אותו ואני ממש שמח בשבילה 🙂
איך שהן סיימו לנגן וסויו עמדה על הבמה קצת לפני שהיא עקבה אחריהן מאחורי הבמה ופשוט צעקה עליהן לא הפתיעה אותי, אבל אני מרגיש רע בשבילה ובשביל כולן אבל בעיקר חבל לי שלא היה בה מספיק ביטחון לומר להן לפני כן שהיא מתגעגעת לסאקיקו, ושקשה לה, ושהיא בודדה ורודפת אחריי מה שקריישיק היה יכול הליות כי לפחות טומורי וטאקי היו יכולות להבין אותה ואולי גם אנון כי בכל זאת הייתה לה להקה בחטיבה אם כי הזיכרונות ממנו לא גרמו למועקה אצלה.
זה הרגיש מאוד אמיתי וחודר ללב והשיחה של טאקיקו לאויקה קצת תפסה אותי לא מוכן כי אין לי מושג למה היא מתכוננת ב"תגרמי לי לשכוח הכל?" – יכולות להיות כמה אינטרפנסציות לזה ואני מאוד מקווה שזה לא מה שאני חושב שזה יהיה…
וואי הקטע שהן צריכות להתחיל מחדש כמה פעמים ממש עושה לי קרינג' כל פעם! וצפיתי בזה כבר כל כך הרבה פעמים!!! זה לא עובר חח, אני כל הזמן מרחמת עליהן חח.
אבל אני אוהבת שזה מוביל לזה שסויו צריכה כאילו להעביר את הזמן אז היא מדברת עם ראּנה, לא הפרטנרית האידיאלית לדבר כזה אבל איכשהו זה זורם ואנחנו אפילו לומדים עליה טיפה חח…
מה שכן עם כמה שסויו בהחלט לא חפה מהמון טעויות ופגמים, העובדה שהיא המשיכה לנגן שיר שהיא *לא רצתה בשום מצב* לנגן + גם אחרי שהיא ראתה את סאקי יוצאת משם בוכה, זה ממש ממש מרשים. כשצפיתי בזה עם אחותי היא תיארה את זה מעולה – לסויו יש אידיאל מטורף של The show must go on – שני דברים סופרים קיצוניים לא הצליחו להרוס אותו, וזה מדהים בעיניי. אני לא חושבת שאני הייתי מסוגלת להמשיך לנגן כאילו כלום במצבה. כאילו כן, היא נראתה חצי מתה אחרי זה ולא שרה את הקול ב' עם האחרות כשהיה צריך, אבל היא נשארה על הבמה והמשיכה לנגן וזה מטורף.
זה באמת יפה שטומורי מצליחה להפתח כשהמבט שלה נפגש עם של סאקי, וזה ממש חמוד שסאקי ומוטסומי מחאו להן כפיים אחר כך. בגלל שההגעה שלהן התחילה במשהו יחסית חיובי, אני תמיד תוהה לעצמי מה היה קורה אם הן לא היו מנגנות את קרן שמש אביבית… איזה מין שיחה הייתה להן עם סאקי אחר כך (ואולי אפילו מוטסומי הייתה תורמת משהו אליה)… אבל זה כמובן לא קרה, ואנחנו בחיים לא נדע.
הקשר של אויקה וסאקי בהחלט מעניין, כבר ראינו שהן מדברות בהודעות מדי פעם, ונראה שמעכשיו הולכים להראות לנו יותר שזה נחמד~
פרק נהדר 👌
אני ממש אוהב את כיווני המבט בפרק הזה, בכל הסצנות שלפני ההופעה עצמה, יש בזה משהו מגניב גם אם אני לא בטוח מה זה בדיוק אמור להביע…
ההופעה הרגישה ממש כמו סצנת לידה של הלהקה, לא מצליחות להתחיל כמו שצריך, צריכות להפסיק כל הזמן ואיכשהו לתפוס את הקהל שישאר, טומורי לא מצליחה לשיר ורק לאט לאט מתחילה לשיר נורמלי. כשהיא מסיימת את השיר הראשון הלהקה כבר בשלה, הדברים הספונטניים שהיא אומרת הם כבר תוצאה טבעית של הלהקה שנולדה – וגם זה שהן מתחילות לבצע את "קרן שמש אביבית"… אבל הלידה הזו, זה בדיוק מה שסויו לא רצתה שיקרה. הניגוד בדמות שלה הוא אולי הכי קיצוני בפרק הזה, היא עובדת בזמן כל ההופעה והחזרות להרגיע את כולן, לשמור את הקהל והיא מתמרנת ממש יפה… אבל אז בסוף היא מתפוצצת. נראה שמשהו לא עבד כמו שהיא חשבה, אבל על זה כמובן יהיה יותר קל לדבר בהמשך…
ממש מקסים לראות איך טומורי תופסת ביטחון לאט לאט תוך כדי ההופעה, אני חושב שהעובדה שסאקי הייתה שם הפעם דווקא חיזקה אותה בגלל שהיא קיבלה את הגב שלה מאנון, טאקי וסויו (ואפילו ראנה במובנים מסוימים) אז לראות את סאקי רק הזכיר לה עד כמה סאקי אהבה את השירים ואת השירה שלה, ואני חושב שהיא רצתה לגעת בה שוב דרך השירה… אבל נראה שסאקי במקום אחר…
טאקי פשוט נהנית לראות את טומורי פורחת שוב, היא באמת המעריצה מס' 1 שלה, זה מקסים 💖
ממש כיף לראות את אנון לאט לאט משתלבת ומתחילה להנות ולהרגיש סיפוק בלהיות חלק מלהקה ולא רק בשביל לקבל תשומת לב, החיוך שלה מחמם לי את הלב 💖
תודה רבה על הפרק! 💖
מצפה לפרק הבא!
חח אני שמחה שהזכרת את הזוויות צילום יוצאות הדופן! לדעתי הן נועדו להדגיש כמה הבנות מאוד לא באותו ראש לפני שההופעה מתחילה, מראים לנו אותן מזווית מוזרה אבל זו גם זווית שמדגישה כמה כל אחת מהן במקום אחר. קח לדוגמא את הסצנה שסויו מסרקת את ראּנה, וברקע טאקי ואנון מדברות, ואז ראּנה קמה ושואלת למה הן לא צופות במי שכרגע מופיע, והכל קורה במקביל ואף אחת מהן לא מקשיבה לאחרת… זה מדגיש את מה שאמרת בנוגע לזה שהלהקה בעצם עוד לא נולדה, ורק אחרי שהן נפתחו בשיר הראשון הן באמת הצליחו להיות מאוחדות.
בבקשה ^^
איזה פרק ! עונג צרוף שנמשך עשרים וקצת דקות והרגיש כמו שלוש דק חח
החלק הראשון של הפרק היה קצת מורט עצבים וכל כך נלחצתי והתרגשתי יחד איתן! כל חלק הבימוי הזה מדהים והזוויות צילום בחדר ההמתנה ממש תרמו לתחושות האלה.
ואז שהן סוף סוף עלו לבמה ופיקששו כמה פעמים חחח זה באמת היה לא נעים אבל חשבתי לעצמי איזה מזל שלא היו הרבה אנשים גם ככה בזמן הזה. כמובן שהפאשלה הזו תהפוך בעתיד לבדיחה מאשר צלקת עבורן וזה מקסים.
לא ציפתי שטומורי בהתחלה בקושי תצליח לשיר, אחרי הכל היא כבר עמדה על הבמה וצלחה אותה, וזה רק חידד לי כמה חששות הצטברו לה בפרק הזמן הזה מאז שקריישיק התפרקה. ופתאום לא אחרת מסאקי מדרבנת אותה ונותנת לה את התמיכה שהיא כל כך הייתה צריכה. אני חושבת שזה שטומורי ראתה שסאקי טרחה להגיע להופעה זה אומר שבעצם היא תומכת ולא מפריע לה שהיא הקימה להקה חדשה כביכול. וגם הזריקת עידוד שזה כמו להגיד ״את יכולה״ לגמרי שיפרו את הרגשתה. לגביי השיר עצמו נורא התחברתי למילים, אבל משהו בלחן פחות הסתדר לי. אבל אי אפשר להאשים בכל זאת טומורי בקושי שרדה אותו. אחרי שאסיים להגיב אחפש אם יש גרסא נורמאלית של השיר ומעניין אותי מה אחשוב עליו.
כל כך אהבתי את הקטע שטומורי פצחה בנאום וראנה התחילה לנגן, חשבתי שראנה פשוט תומכת בה ומלווה אותה עם מוזיקה שלא תרגיש לחוצה. וואי, תכלס ראנה התחילה את זה ובטוח זה לא היה סתם והיה לה מטרה מאחורי זה! ואז כל כך נקרע לי הלב על סויו שהן התחילו לנגן את קרן שמש אביבית. זה היה סיטואציה בלתי אפשרית. סויו הייתה בורחת משם כמובן אבל היא הסתכלה על טומורי ולא הייתה יכולה לעשות לה את זה. במיוחד שאמרה לה בהתחלה שהיא רוצה שהן ינגנו גם אחרי ההופעה. המילה שלה הייתה מדהימה. אבל כואב לי שזה מה שקרה לה. סאקי באמת חשובה לה.
מעניין אותי מי זו הדמות הזו שהופיע אחרי הקרדיטים ומה הקשר שלה וסויו.
נתראה בפרק הבא.
תודה רבה על הפרק ❤️
בבקשה!
על רוב מה שאמרת כבר כתבתי בתגובות אחרות כאן אם מעניין אותך לשמוע את דעתי ^^
לגבי השיר – אין לי רגשות יותר מדי חזקים לגביו אבל זה מעניין שאמרת שלא הכי התחברת אליו מבחינת לחן (או ביצוע?), כי האמת שזו לא פעם ראשונה שאני שומעת את הדעה זו חח. אז זה מעניין! וכמובן שיש לו גם גרסא נורמלית, אז בהחלט מעניין לדעת מה תחשבי~
אין ספק שהגרסא הנורמלית הייתה הרבה יותר טובה אבל לא ממש התחברתי בכל זאת.
מרגיש לי שמשכו יותר מידי את הטקסט. כאילו בהתחלה חלק מהמשפטים יושבים על הלחן יפה ולפעמים זה מרגיש שהיא יותר
מדברת מאשר שרה. אני לא כל כך יודעת להסביר.. בכל מקרה אני ממש אוהבת את קרן שמש אביבית אז זה מחפה על כך חחחח